צינורות
מאת אברהם עוז ובבימויו
עיצוב תפאורה ותלבושות: טלי יצחקי
מוסיקה מקורית: עדן קלדרון
תנועה: רן בן דרור
עיצוב תאורה: ניזאר ח'מרה
משתתפים: סוהיל חדאד, אילנה קיויתי-דאבנפורט, יעקב שפירו, ניסנה מולוק, עדן קלדרון ובועז צפריר.

ב-30 ביוני 2024 ימלאו מאה שנה לרצח הפוליטי הראשון ביישוב, רצח ד"ר יעקב ישראל דה האן, ליד בית הכנסת "שערי צדק" בירושלים. דה האן, יליד הולנד, היה אדם ציורי ביותר: משורר, ד"ר למשפטים, חרדי, הומוסקסואל, נשוי לאישה נוצריה, מרקסיסט לשעבר, ציוני לשעבר, אנטי ציוני ביום הרצח. הוא נולד למשפחה דתית בת 16 אחים ואחיות (אחת מאחיותיו, הסופרת ההולנדית הידועה קארי ואן ברוכן, תיארה את משפחתם בספרה "הבית הקטן שליד התעלה"), וחולל סערה מאז הרומן הראשון שפרסם, "צינורות" (1904), ובו הוא מעלה את פרשת חייהם של צעירים הומוסקסואליים, מה שגרם לפיטוריו כמרצה למשפטים באמסטרדם. גם העדה החרדית, גם ארגון אמנסטי, וגם תנועת הלהט"ב באמסטרדם מעלים את זכרו על נס עד היום כמקור השראה לפעילותן.

ביום שלמחרת הרצח היה דה האן אמור לצאת הראש משלחת של העדה החרדית ללונדון, לפעול כנגד מעמדה של התנועה הציונית כמייצגת בלעדית של היישוב היהודי מול ממשלת המנדט בבריטניה, וכנראה גם כנגד הצהרת בלפור ששימשה בסיס למעמדה זה של התנועה הציונית. למרות שכל הרמזים באשר לזהות המתנקשים בדה האן הוליכו  אל גורמים בהגנה, שהיתה זרוע של התנועה הציונית, הופצו במתכוון חשדות כלפי גורמים ערבים או הומוסקסואליים כאשמים ברצח. לאמיתו של דבר ברור כמעט ללא ספק שהמתנקש היה אברהם תהומי, אז איש ההגנה ולימים ממייסדי האצ"ל, והוא פעל בידיעתם, והבכמה שבשתיקה, על ידי גורמים מרכזיים ההנהגה הציונית, ובהם יצחק בן צבי, מי שהיה לימים נשיאה השני של מדינת ישראל.

מחזהו של אברהם עוז מעלה תמונה של ההתנקשות בדה האן והקשריה בתקופת היישוב, בביוגרפיה של דה האן, ומתפרס גם אל מחוזות אחרים בתולדותיה של התנועה הציונית ובסוגיית הרצח הפוליטי, מ"יוליוס קיסר" לשקספיר ועד הנרודניקים ברוסיה. במרכזו העימות בין דה האן לבין יצחק בן צבי, אבל בין הדמויות האחרות גם ביאליק, רחל ינאית, מניה שוחט, הרב חיים זוננפלד, מנהיג העדה החרדית בירושלים, פייסל מלך עיראק, עגנון ויוהנה ואן מרספין, אשתו של דה האן.

כאמור, זהותו של הרוצח טרם הוכרזה על ידי שום גורם רשמי. אבל לקראת סיום המחזה מצוטטים דבריו הנוקבים של אחד מראשי היישוב, משה ביילינסון, שכתב: ""דגל התנועה אל יהיה נכתם, לא בדם נקיים, ולא בדם חייבים, אחרת - תהא תנועתנו בכל רע, כי הדם מושך אחריו דמים. הדם תמיד מתנקם ואם פוסעים פעם בדרך זו, שוב אין יודעים אנה אפשר להגיע". ההצגה, בבימויו של אברהם עוז, ערוכה במתכונת תיאטרון סיפור המזכירה את "חיי גליליאו" של ברכט, ושזורה בשיריו המולחנים של יעקב ישראל דה האן, שנכתבו במקורם בהולנדית

חוויה תיאטרונית ייחודית, שתיאטרון אלפא גאה לומר שנפסלה לתמיכה על ידי משרד התרבות.